רש"י על שבועות ל״א ב:ט״ו

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על שבועות ל״א ע״ב:י״ג רש"י על שבועות ל״ב ע״א:א׳ »

1 צפנת פענח על משנה תורה, הלכות אישות פתח ↗

תיקנו הגאונים כו'. עיין בירושלמי פ' י' דכתובות הל' ג' דארמלתא דר"ה גבה לה מן המטלטלין כמנהג מקומם ע"ש, ובבלי ד' ס"ז ע"א, ועיין בפה"מ לרבינו בסוף פ"ח דבכורות דגם שבח וראוי תיקנו שיגבו ועשו אותה כבע"ח, ועיין בירושלמי נדרים פ"ט ה"ה דמשמע שם דגם גבי כתובה אף דלא גבה ממטלטלי מ"מ אומרים לו ליתן ועיין בירושלמי פ' א' דחגיגה סה"א אך שם גבי יורשים ובע"ח, ועיין בירושלמי ספ"א דכתובות הי"ד גבי ההיא אתתא דהויא פורנא כ' דינרין והיה שם חד בית דהויא שוה רק עשרה דינר ופליגי שם אמוראי אם כיון דהבית אינו שוה רק י' דינר הויא כמאן דלית לה כתובה אלא י' דינר או דמ"מ חוב הכתובה יש לה אלא דאין לה ממה לגבות ע"ש, ועיין בתוס' כתובות ד' צ"ה ע"ב ד"ה ואין ע"ש, ועיין בירושלמי פרק ג' דגיטין על הך דמלוה מעות את הכהן, וברמב"ן במלחמות שם ע"ש, ועיין רש"י ב"ק ד' י"ד ע"ב מאי טעמא לא גבו מן המטלטלין ורש"י ב"מ ד' ס"ז ע"ב ד"ה אין דס"ל דמה"ת לא חל כלל דין ערבות עליהם אף בבע"ח, ושם ד' ק"ד ע"ב ברש"י ד"ה להכי ועיין רש"י פסחים ד' ל"א ע"א דפי' שם רש"י משום דהני מעות לא הוי בעין בשעה שהאב היה חי והטעם משום דאל"כ נימא כמו דאמרינן בב"ב ד' קכ"ו ע"א גבי מלוה שעמו פלגי דכתב שם הרשב"ם הטעם משום דהוא מקנה לאביו בעין יפה ע"ש ה"נ נימא זה לכך צריך רש"י לומר דלא הוה בעין ועיין תוס' כתובות ד' פ"ב ע"א ד"ה לא מש"כ שם התוס' שהרי היבם מוחזק שהרי הוא החייב ר"ל ג"כ כן והוא שיעבד החוב בעין יפה דזה לטובתו ומיקרי מוחזק ועיין תוס' בכורות ד' נ"ב ע"א ע"ש ומש"כ רש"י בשבועות ד' ל"א ע"ב ד"ה ש"מ מוכח שם דהשיעבוד דכתובה לא חל לכתחלה רק על הקרקע וע"ש בתוס' ד"ה ש"מ מ"ש דקאי נמי אהך דהכל מודים בעד סוטה ע"ש ובאמת זה תליא כך דאם נימא דהכתובה לא חל מעולם רק על הקרקע או שחל על הכל רק דב"ד אין גובים רק מהקרקע דלפ"ז בדבר דמהני עדותו של עד אחד מה"ת אז שפיר לא נקרא משביע עדי קרקע דעדותן חל גם על מטלטלין אבל גבי עד מיתה דהויא רק עדות מחמת תקנת חכמים ומחמת דעדותו מועלת ואינו מועיל רק לקרקע ורבינו ז"ל ס"ל דמהבעל גופא חל גם על המטלטלין רק דאין ב"ד מגבין מהם משא"כ מיורשים אז לא חל כלל על המטלטלים, ועיין בירוש' כתובות פ"ט סה"ב דס"ל דלא כמש"כ התוס' ב"ב ד' קכ"ו וכתובות דף צ"ב ובכורות ד' נ"ב רק דאף שפטור מן השבועה מ"מ אין גובה מן המטלטלין, ועיין בירושלמי שבועות פ' ו' הל' ז' דאמר שם דאף אם כתב בשטר בהדיא על מנת לגבות מן המטלטלין לא מהני והטעם משום דס"ל דגבי בע"ח חל שיעבודא גם על המטלטלים אף בלא כתיבתו ומה יועיל מה שהוא משעבד המטלטלין הא בלא שיעבודו ג"כ חל אלא דמ"מ אם אין ב"ד יכולים לגבות לא מהני גם אם שיעבדם וכעין מש"כ הרי"ף ז"ל בב"ב על הך דדף קמ"ט ע"א גבי איסר גיורא דלהקנות במתנת שכיב מרע לבן שיש לו היכא דאינו יורשו כגון גר לא מהני כיון דבאמת הוא בנו רק התורה הפקיעה ומה יוסיף לן אם נותן לו במתנת ש"מ דכירושה שוייה רבנן וכבר הארכתי בזה במקום אחר, ועיין ב"ב ד' מ"ה ע"ב ע"ש אך גבי כתובה מהני כיון דע"פ דין לא משעבד זה אם יכתוב בפירוש ועיין בירושלמי כתובות פי"א הל' א' גבי יזונו בנותי אם אמרינן דר"ל מן המטלטלין ג"כ ע"ש ועי' מש"כ רבינו ז"ל בהל' מלוה פרק י"א הל' י"א ע"ש:

2 רשימות שיעורים על שבועות פתח ↗

מדברי רש"י דף לא: ד"ה שילח ביד עבדו וז"ל התובע השביען ביד עבדו עכ"ל, משמע שהתביעה גופה תתכן ביד עבד ושליח אך ההשבעה לא יכולה להיות ע"י אחר ושליח. ביאור הדבר דין הוא בכפירה שצריכה להיות דוקא בפני בעל דין עצמו והיינו מורשה ולא בפני שליח סתם. ההשבעה דהיינו הכפירה מחוייבת להיות בפני מורשה, ואילו התביעה לבוא ולהעיד יכולה להתהוות מפי שליח בעלמא וכמו"ש לפי הרמב"ם.

3 שבועות פתח ↗

גְּמָ׳ אָמַר שְׁמוּאֵל: רָאוּהוּ שֶׁרָץ אַחֲרֵיהֶן, אָמְרוּ לוֹ: ״מָה אַתָּה רָץ אַחֲרֵינוּ? שְׁבוּעָה שֶׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִין לָךְ עֵדוּת״ – פְּטוּרִין, עַד שֶׁיִּשְׁמְעוּ מִפִּיו. מַאי קָא מַשְׁמַע לַן? תְּנֵינָא: שִׁילַּח בְּיַד עַבְדּוֹ, אוֹ שֶׁאָמַר לָהֶן הַנִּתְבָּע: ״מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם, שֶׁאִם אַתֶּם יוֹדְעִין לוֹ עֵדוּת – שֶׁתָּבוֹאוּ וּתְעִידוּהוּ״ – הֲרֵי אֵלּוּ פְּטוּרִים,

15 גמ' עד שישמעו מפיו - בואו והעידוני:

16 שילח ביד עבדו - התובע השביען ביד עבדו:

17 שאם אתם יודעין לו עדות - לבעל דינו:

« רש"י על שבועות ל״א ע״ב:י״ג רש"י על שבועות ל״ב ע״א:א׳ »